בפעם הראשונה מזה זמן רב — עצרתי לרגע והבנתי שאני עמוסה.לא עמוס של תלונות או שחיקה, אלא עמוס של עשייה אמיתית:לקוחות, פרויקטים, תהליכים, משמעות. ומתוך כל העשייה הזו, דבר אחד בלט במיוחד:הנוכחות שלי ברשתות, ובעיקר

משהו קטן על דרך, על ספקות ועל שלישיית תמונות בסלון  כשקניתי את הדירה הראשונה שלי, אחותי קנתה לי שלישיית תמונות עם הפתגם:"הזורע בדמעה – ברינה יקצור."(כן, זה קצת קיטש. ובכל זאת – הן עדיין תלויות

לפעמים הבחירה הנכונה היא דווקא לשתוק. בשבועות האחרונים נעלמתי קצת מהרשתות החברתיות. לא, זה לא היה בגלל ההסלמה או הפחד מהטילים – להפך. לרוב, דווקא בכתיבה אני מוצאת חיבור, שקט פנימי וכוח. אבל הפעם, משהו