השבוע הייתה לי תובנה אחת גדולה

בפעם הראשונה מזה זמן רב — עצרתי לרגע והבנתי שאני עמוסה.
לא עמוס של תלונות או שחיקה, אלא עמוס של עשייה אמיתית:
לקוחות, פרויקטים, תהליכים, משמעות.

ומתוך כל העשייה הזו, דבר אחד בלט במיוחד:
הנוכחות שלי ברשתות, ובעיקר בלינקדאין, הלכה ופחתה בחודשים האחרונים.
לא בגלל שאין לי מה לומר — אלא כי אני באמת עובדת.
פוגשת אנשים, לומדת תחומים חדשים, מלווה ארגונים ועמותות, ועסוקה ביצירה מתמדת.

ובעיקר —
אני מכבדת את החברות שאני מלווה.
ההצלחות שלהן הן שלהן, לא חומר גלם לפוסטים.

ואז הגיע השבוע הזה — ושיא אישי נשבר

שלושה כנסים בשלושה ימים.
ארבעה מתוך שישה ימי עבודה בשטח.
כולל יום שישי בצהריים — משהו שלא קרה לי הרבה זמן.

זה היה שבוע אינטנסיבי ומלא תנועה:

• כנס סרטן ריאה

• כנס ALLCAN של עמותות הסרטן ועמותת SHENA

• הכנס השנתי של איגוד האימונולוגים בקיבוץ הגושרים

שלושה עולמות שונים, שלוש נקודות מבט על מערכת הבריאות,
שלושה מפגשים עם אנשים שמובילים שינוי — כל אחד בתחומו.

ואז, בדרך חזרה הביתה…

ביום שישי בצהריים, כשחציתי את הגליל בדרכי לתל אביב,
ירוק, פורח ומשתקם —
עלה בי משפט אחד מאוד ברור:

אני אוהבת את מה שאני עושה.

אני אוהבת את הגיוון, את האנרגיה, את האנשים,
ואת הזכות לחבר בין עולמות שלא תמיד נפגשים ביומיום.

והשנה הקרובה?
מרגישה כמו הזדמנות להמשיך ליצור, להמשיך לחבר,
ולהניע תהליכים משמעותיים במערכת הבריאות.

🟣 מוזמנים להתחבר, לשתף פעולה ולייצר יחד שינוי חיובי.
https://www.ronitoskato.co.il